העם מפוצל. גם שנראה שמאוחדים כשיש אויב משוטף.

וכל זה למה אין מוכנות להתאחד?

כי כל שבט יודע שהצדק אצלו. שהרי כל אחד הוא ג’נרל.

שָׁ֣ם יִ֭צְעֲקוּ וְלֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה מִ֝פְּנֵ֗י גְּאֹ֣ון רָעִֽים׃ (איוב פרק לה פסוק יב)

הגאווה שלא נותנת מקום לאלוהים להכניס, ושלא מבדילה (או מוכן להבדיל) בן אנושיותו ורוח אלוהים שטמון בו.

וכשהפיצול בעם מגיע לממדים של כמעט מלחמת אחים בפועל. אותו העת שהבלבול בן הרוח לאנושיות חזקה מפעם. לא פלא שהיה לנו “לא עוד פיגוע” ופתרונותיו איננו פעילות של “עוד מבצע”.

והתפילה לא יכולה להסתפק ברצונות אנושית, היפים ונכונים כמה שהם:

שזה יגמר מהר ונחזר לשגרת חיינו.

שהחטופים יחזרו שלמים ובשלום.

שחיילנו יצליח במשימותיהם.

שהפצועים יחלמו מהר.

בקיצור לא אכפת לנו בתכניות אלוהים, אנחנו רוצים לחיות חיינו ושאלוהים ימלא לנו רשימת קניותיי.

התפילה חייבת להתחיל ברצון אלוהים. לגואלת הפרט, העם והעולם. שנבחר בבחירה חופשית לחיות רק ברוחו.

מאז ומקדם רוח אלוהים מחפשת מקומו בעולמינו. וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְח֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְהֹ֑ום וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ (בראשית פרק א פסוק ב) הוא מחפש מקום לנחות והתפתח.

וְלֹא־מָֽצְאָה֩ הַיֹּונָ֨ה מָנֹ֜וחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּ֥י מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדֹו֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃(בראשית פרק ח פסוק ט)

האם שווה בכלל צה”ל וחייליו אם ניצחונם היא “כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה”? לא!

חייב להיות שרוח אלוהים יהיה על חיילינו וכשהם יצליחו ויחזרו הביתה יהיה ברור להם ולכולם שרוח אלוהים היא זאת שלחם. יְהֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן׃ (שמות פרק יד פסוק יד)

תוכנת אלוהים חייבת להתקדם ויתפשט, עד שעם ישראל כולו יתמלאו רוח אלוהים בפועל.

הכירות מטרת הלחימה היא זה שמביאה היכולת להגיע ליעדה.

לִישׁוּעָֽתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה׃ (בראשית פרק מט פסוק יח)