תל - חי, את פסלו של בוריס שץ, "משה" (1918)

יש רק אחד של שתי הלוחות. איפה השני? איזה מהם חסרים?

האם אפשר לחיות עם “אני יהוה אלהיך” ולהתעלם “לא רצח. לא תנאף. לא לגנוב.”? האם אנחנו יכולים להיות הומניסטים ולשכוח “לא תעשה לך פסל וכל תמונה”?

התשובה נראית פשוטה “ “לא-תקם ולא-תטר את-בני עמך, ואהבת לרעך כמוך: אני, יהוה.”

אלוהים נותן לנו שני לוחות הברית, כך אנו זוכרים מי הורה “להיות אדם” אחרת לא נוכל להיות אנושיים. וכי אנו זוכרים כי צריך “להיות אדם”, אחרת אנשים רואים את עצמם אלוהי.

לעם ישראל יש מקום מיוחד בתוך עמי העולם. אומות המזרח מלמדים על אגו ועל איך אדם צריך להגיע אל עצמו כדי להיות אדם אמיתי. ואומות המערב מלמדים כי יש אלוהים בעולם.

אבל רק עם ישראל ותורתו שאלוהים גילה לנביאיו נותן משקל הן “כוחות” ככל אחד מאלה. ואין מקום אחד בלי השני.

אתה לא יכול לתקן את האגו ללא אלוהים. אין שום קשר לאלוהים ללא תיקון אגו.

[statue of Boris Schatz, "Moses" (1918)