כמו ילד ההורג את הוריו, מתחנן לרחמים כי הוא יתום.

או איש שאונס מתחנן כאשר הוכה שהוא עירום.

הרוע משתמש בחסדיו ורחמו של הנשמות טובות בזמן שהוא מתחנן על עצמו, כאשר פסק הדין מגיע.

ואת הנשמה טובה צריך להיערך עם הגבולות הקודש והטהור שרק אלוהים בלבדו מסוגל לסמן. בעשיה לרע כפי גזרת הדין שיגיע.

כל ביצוע הדין מרחמנות שאיננה במקום משאירה כוח לרוע, כוח שבו בסופו של דבר תשמש בה שוב ושוב.

אבל לאמונה הזאת צרכים האמונה איתנה. אמונה כמו זו באה מאמא של הילדים ששם דברי אלוהים מול ילדיה.

הסיפור  במלכים א' יז ז-טו מחישה את זה, בסיפור האם נותנת מזונות ילדיה האחרונים לנביא בדבר האלוהים.

זה מבחן אמונה לא רק אישי אחרת למה היא כתובה?

הפחדים רבים הם, ורוע פועל וחי עליהם הפחד ויוצר הרס שלה ממנו.

ורק אלוהים יכול להציל אותנו מן הפחד, האדם בכיוונו  רק משוך אותנו מן הרוח והאור אלוהים בחשכת העולם הזה.

וגם בעקבות אדם שרוח אלוהים בו, לא מספיק. כי לאן זה ייקח אותנו או היו ייקח אותו?

האם אנחנו באמצעות חסדו של אלוהים עסוקים בפינוק עצמי? או שמא מבינים תפקידינו עלי אדמות שאנחנו להיות נשאים התהילה לאל עליון?

להיות עם אלוהים, לסמוך עליו, לאכול את מה שהוא נותן בקדושה וטוהר שלו. זה עבורינו ובשבילך.

רופאים, עורך דין והרבנים לא תחסוך לך ביום הדין. לא עבורך.

אתה מהנבחרים.