אמרתי פעם שר”מ (רב המלמד תלמוד בישיבה) רואה תלמיד מתחיל בהקפדה על פרטים קטנים וחומרות למיניהם, שיקח אותו לצד וידריך אותו שההתלהבות שלו ניכר, והנכון הוא עבורו להפנים אותו שאף אחד יראה. הסיבה פשוטה שעוצרים דחפים במקום אחת הם מבעבעים ויצאים במקום אחר. והחיצוניות הוא המקום הלא נכון. והפנימיות הוא איפה שזה צריך לצאת.

אני חוזר על הנ”ל שאני חש דחף לעשות, ללמוד, ליצר. אל אחד כמה וכמה שאני רואה פירות מהנ”ל. כי מכל זה אני מבין שיש משהו בי שרוצה לצאת. אבל אני צריך לעזור שהחלק הנכון יצא ולא החלק הלא נכון.

בתפילתי אלוהים גילה לי המקום הנכון שמה שיש בי צריך לצאת. הוֹצִ֥יא יְהוָ֖ה אֶת־צִדְקֹתֵ֑ינוּ בֹּ֚אוּ וּנְסַפְּרָ֣ה בְצִיּ֔וֹן אֶֽת־מַעֲשֵׂ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ירמיהו נא, י)

אז בא ונספר לכם גדולת אלוהים ומעשיו בי.

אני דעתן לא קטן, עולה לי כעסים שמדי פעם גם יוצאים החוצה ואחרים שמתבשלים מבפנים, מתוך ביטחון עצמי מופרז עולה לי סבלנות דווקה במקומות שצריך פחות סבלנות.

ומתוך כל זה ועוד, אלוהים עובד איתי. שהתחלתי להבין שהוא מסוגל לדבר איתי, עדיין היה לי קושי לשמוע. וגם את זה הוא ידע.

התהליך של touch and go במודע כבר מתגלגל אצלי כ20 שנה. דברים שהיו לי בעבר חוזרים שוב ושוב אבל אני כבר לא אותו אני בפעם השני, שלישית וכו’ כך שגם איך זה משפיע אלי ומה תגובתי.

חלק הבסיס של התהליך אני אוהב לקרא “הפתק על המקרר” כי אחרי שקיבלתי מתנת המודעות לאיזה תכונה, כל עוד שזה מולי, אני כבר יודע יותר איך להכיר אותו ולעבוד אתו.

כך היום שאני חש הדחף ל… אני כבר מכיר התכונה, ומגיב לו בהתאם.

אלוהים בחסדו ועבודה איתי גם בונה אצלי אישיות אחרת, משהו שהגנים, חינוך, סביבה וכו’ (גם הנראה טוב, וגם הרע) לא חלים אליו.

כמו שבחינוך שאמר שאני צריך ללמוד זכות על כולם. האישיות האלוהי אומר שיש רע ורשעים בעולם.

הסביבה שאמר שרחמנות והצלת חיים היא הדבר הכי חשובה. האישות האלוהי מזכיר לי שיש גם וַ֠יַּכּוּ אֶת־כָּל־הַנֶּ֨פֶשׁ אֲשֶׁר־בָּ֤הּ לְפִי־חֶ֙רֶב֙ הַֽחֲרֵ֔ם לֹ֥א נוֹתַ֖ר כָּל־נְשָׁמָ֑ה וְאֶת־חָצ֖וֹר שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ (יהושע יא, יא)

כדבר אלוהים נאמר לשומעים לא קל לעכל והתוצאות המיידיות הם גם קשות. וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שִׂ֥ימוּ אֶת־זֶ֖ה בֵּ֣ית הַכֶּ֑לֶא וְהַאֲכִילֻ֨הוּ לֶ֤חֶם לַ֙חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד בֹּאִ֥י בְשָׁלֽוֹם׃ (מלאכים א כב, כז)

הדת שממנה גדלתי מספרת שהאליליות והחטא מצויים בעיקר אצל החילונים. והתיקונים הקלים הם בחטאי הדתיים. אבל לא כן דברי הנביאים. בְּפֶ֤שַׁע יַֽעֲקֹב֙ כָּל־זֹ֔את וּבְחַטֹּ֖אות בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מִֽי־פֶ֣שַׁע יַעֲקֹ֗ב הֲלוֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וּמִי֙ בָּמ֣וֹת יְהוּדָ֔ה הֲל֖וֹא יְרוּשָׁלִָֽם׃ (מיכה א, ה)

העיסוק בעשייה ולא הרוח מייצרת לכולנו “דרך לגיהינום עם כוונות טובות” כי בפועל הכוונות גרועות, כי הם לא נקיות ומלאות בטומאת האנושיות.

כמה קשה, לעצור ולא לעשות מה שעולה ברפלקס והרגל. והחזיר לאלוהים החשק, תאוות, ורצונות. שהוא ידריך ויכוון אותנו לעולמו ולאישיותו.

כל אחת יש העבודה האינטימי שלו למצוא הקשר לאלוהים, גם ילדי לא יכלו לסמוך על הבאר שחפרתי. וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃ (בראשית כו, טו)