בעולם של פרסום לחץ ציבורי ותחושות שידיעתך לא רצויים פה (בלשון המטאה) אני מעלה השאלה ותעייה שהאומנם מה שאני מאמין אכן נכון.

נראה לי הדבר הנכון ביותר לעשות היא לשפוך האמונות ודיעות, הרגלים ויסודות מהשולחן ונשתדל שהכל יהיה נקי ופנוי.

האחיזה באמונת אתמול לא באמת עוזר להיום. כמו שקשה לחדש ולבנות כשיש בנינים.

ואולי תאמרו אני שופך התינוק עם מי האמבטיה. אבל אני יודע שבבנין חייבים, והבניה של אתמול, כלחם יבש ומעלה עובש.

אז האומנם כדאי לסמך על המיליארד סינים או מאות מיליוני מוסלמים או מיליוני נוצרים או עשרות אלפי יהודים חרדים. בטח הם יודעים מה שאני לא יודע?…. או שלא.

כי אם אלוהים רוצה. אני אהיה היחד שידע, וכל העולם כולו לא ידעו. ואת זה אצרך לשמור מול הרבבות. וללא אלוהים איתי, לא עוכל. כמו שאלישע שהראה צבא השמים לעיני הנער. אנחנו יותר מהם.