אלוהים לא רצה שאברהם יקריב למעשה את בנו היחיד האהוב. במקום זאת, אלוהים רצה שאברהם יפגין נכונות ללכת נגד האינסטינקטים הטבעיים שלו, ובכך יתעלה מעל הטבע האנושי או, במילים אחרות, ה”אני” השולט בעצמו. נכונות זו תוביל לשחרור מהאילוצים של הטבע האנושי, ותאפשר את הופעתו של עצמי משוחרר או, במילים אחרות, “אני אלוהי”. כתוצאה מכך, אברהם שמר על חסדו המולד והתעלה להיות “אברהם החביב”, כלי לשכינה.

אַתָּה־הוּא֙ יְהֹוָ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֨רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהֹֽוצֵאתֹ֖ו מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמֹ֖ו אַבְרָהָֽם׃(נחמיה פרק ט פסוק ז)