אני כותב ומתכוון שזה יישאר בזיכרון ולא אדלג לנושאים אחרים.

אי בהירותי, מסמן שהמקור של דבריי אינו אלוהי.

כאשר אומרים אלי ששאני “לא בהיר,” זה לא בא ממקום שופטיי או ביקורת, אלא אמרה שיש מקום לתיקון.

לשאול בתנ”ך מתרחשת רק לאחר שיח לב ביני לבין אלוהים. התשובה מתגלה דרך הלב.

האגו קיים ובמקום להסתיר אותו, אני צריך להכיר בקיומו לתת לו להתבטא. בהתגלותו יש בו לסייע ולשחרר ולא להתבלבל עניינים.

כמו שאני מבין את עצמי ואת האגו שלי, אני צריך גם להבין אחרים.

הניסוח יכול לייצר רוח בהדברים אבל גם לסרס אותם. אני מתפלל שהרוח תתחבר למילים, ושהללו לא יישארו רק כמילים מיותמות - בלעדיו של הרוח.

I am writing so that it will remain in my memory and I will not skip on to other things.

My lack of clarity indicates that the source of my words is not divine.

When they tell me that I’m “not clear,” it doesn’t come from a place of judgment or criticism, but said that there is room for correction.

Asking in the Bible occurs only after a heartfelt conversation between me and God. The answer is revealed through the heart.

The ego exists and instead of hiding it, I need to acknowledge its existence and let it express itself. In this revelation, he has help and release and not to confuse matters.

As I understand myself and my ego, I also need to understand others.

Rewording can create spirit in the words but also castrate them. I pray that the Spirit will connect with the words, and that these will not remain only as orphaned words - without the Spirit.

original:

אני כותב ע”מ שלא מייד ישכח וידלג לדברים אחרים. שזה יעמוד לפני עד שיופנם.

אי בהירות (לפחות אצלי) הוא סימן שדברי לא באים ממקור אלוהי.

אמרה (לפחות אצלי) שאני לא בהיר היא אמירה מתקנת ולא שופטת או מבקרת.

פתיחה היא לעולם אחרי דין ושיח קודם בין הלב לאלוהים, והתשובה בה דרך הלב. משכן שלא נהגנו כך תמיד.

האגו קיים ובמקום להסתיר אותו ולצפות שהשני “יבין” הוצאתו החוצה גורם לשחרר המוצא וגם השני.

כשם שאני מבין כלכך את עצמו והאגו שלי כך אני צריך להבין אחרים.

ניסוח יש בה פוטנציאל לסרס רוח שבדברים

וכולי תפילה שהרוח תתחבר למילים…ושהללו לא יישארו מיותמים - ללא רוח…