יהיה טוב, כולנו מחזיקים באמונה שהכל יסתיים בטוב, אבל מה טיבו של המשחק הזה? אלוהים מתכנן את הישועה ומכניס אותנו לשבת. בהרהורים על הפסוק , וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־טֹ֖וב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר יֹ֥ום הַשִּׁשִּֽׁי׃ (בראשית פרק א פסוק לא) השבת מסמלת סיום שהוא אכן טוב מאוד.

נשאלת השאלה: איפה אנחנו עומדים עד אז? האם אנחנו משתתפים פעילים בתוכניותיו ובפעולותיו של אלוהים, דומים לשחקנים במשחק, או שמא אנחנו רק צופים מהצד? האם ניתן להשוות את השחקן, שקרא את המחזה ותרגל את חלקיו, לקהל? מי חווה פחד כשהדברים מתפתחים, ומי נשאר רגוע? ובאופן מכריע, מי מוכן למערכה הבאה ומי לא?

original: