כאשר להתרחק מהם לעזאזל זו לא אופציה.
כשהם עושים לך פוגרומים וכאלה. כדי לחיות, אתה פשוט מתרחק.
אבל התשובה הזו היא לא עובדת כל הזמן, ובדרך כלל היא מוגבלת למשפחה או לקהילה קטנה.
כשהשכנים שלך מתנהגים בצורה הזוי אתה לפעמים (ובקנה מידה גדול יותר, תמיד) אתה חייב לקחת את האחריות בהתמודדות עם זה.
נכון, שקל יותר לקבל “הם מול אנחנו” “לבן נגד שחור” או “טובים נגד רעים”, אבל במציאות הכל מסתכם באנשים בודדים ובפחות לקבוצות.
מה אם כל אחד צריך להיות אחראי באופן אישי לכל מעשיו?
מה אם האשמת ה”מערכת” לא תעבוד. גם לא היסטוריה של דיכוי וגזענות.
האחריות לאכוף זאת מתחילה בכל הרמות, החל מהבית. ממשיכים בכל מקום שאפשר.
מזמן הגיע הזמן לאכוף זאת בכל מדינת ישראל, מבלי להשאיר אף אחת מהערים, השכונות והעיירות הלא מוכרזות.
הזמן לא יכול לחכות עוד עד שהדבר ייאכף בכל האזורים שבשליטת ישראל.
המחיר של חומות, גבולות, מחסומים, גדרות ותעלות כביכול המתפצלות בין ה”הם לביננו” גבוה מדי.
ספח את כל ישראל ה”כבוש/משוחרר” עכשיו, והמשך לעשות זאת עם כל האדמות המשוחררות/כבושות העתידיות.
נ.ב. אם לא שמת לב, אף אחד אחר לא רוצה או מוכן להתמודד איתם.
“ארץ ישראל השלמה” איזה שלמות יש? איפה היום במצב הנוכחי עם ריבונות בלוד, ג’לג’וליה, טייבה, אולם אל פאחם, באקה אל-גרביה, חיפה ויפו? וזה בלי להוסיף פזורת תושבי הנגב והגליל החיים ללא חוק. חלום השלום של נסיגות אוסלו ויצאה חד צדדי מעזה היה גורם לכל אדם שפוי להתעורר. על אחד כמה וכמה שרואים המשתולל אצל שכינינו.