בבית המלך נהגו להכין מאכל מיוחד בארועים המיוחדים ביותר של המלך שקראו לו שדנרא’צם. אחרי שהמלך מת, עבדיו נשבעו לא להכין יותר את המאכל שדנרא’צם. אחרי שנים רבות כל עבד הלך לדרכו, כל אחד זכר זיכרון מיוחד מהמאכל שדנרא’צם מבית המלך וכך ספרו גם לילדיהם ונכדיהם. אבל אחרי הרבה זמן, דורות ומרחק מהתקופה המפוארת ההיא, כל אחד התרגל ודמיין לעצמו משהו מהמאכל ההוא. עד אחרי שנים ודורות לא היה אדם שהיה יכול לומר מזה בדיוק שדנרא’צם. יום אחד התברר שטבח המלך רשם את המתכון המדויק לשדנרא’צם והדבר התגלה והתפרסם. בעיה קטנה היה למתכון, שסימון הכמויות לא היה מובן ולא היה ברור כמות המרכבים לכל דבר. אילו שדרו במחוז שנהגו לאכול מתוק היו בטוחים שגם כך היה במאכל המלך ומדדו המתיקות בהתאם. ואילו שדרו במחוז שנהגו לאכול חמוץ היו בטוחים שגם כך היה במאכל המלך ומדדו החמוציות בהתאם. ואילו שדרו במחוז שנהגו לאכול חרף היו בטוחים שגם כך היה במאכל המלך ומדדו החריפות בהתאם. ואילו שדרו במחוז שנהגו לאכול מלוח היו בטוחים שגם כך היה במאכל המלך ומדדו המלח בהתאם. עד שלא יכלו אנשים להסכים מה היה הטעם וטיב המאכל. יותר ויותר היה נראה שהסכמה בניהם הייתה מקרבת המחוז שדרו מאז מיתת המלך ולא מקשר כל שהוא למאכל שדנרא’צם. ואפילו שבא אחד והראה והסביר בצורה יפה את סימני הכמויות והכין המאכל, לא הסכימו יתר שזה הטעם הנכון. כמעט כולם מספרים שהטעם שהם זוכרים יותר טוב. לא שהמאכל לא היה ראוי לבית המלך, הוא באמת היה ראוי. ולא שלא היה טעים כי הוא היה באמת טעים מאוד. אלה שזה לא היה מה שהם זכרו.

ספר ירמיה פרק טז (ט) כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם ובימיכם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה:

לא כמו שאנחנו מדמיינים לעצמינו איזה מדענים היו אצל המלך, המציאות הייתה שונה בתכלית. במיוחד שמבינים את הקושי של העברת מאכלים ממקום למקום בעולם שפעם היה קשה עד שכמעט ולא הייתה קיימת. בימינו אפשר לראות על השולחן מאכלים שלפני רק שנה או שנתיים לא שמענו עליהם כלל ! אלא הוא הפך להיות לנו בסל מצרכי יסוד ! אלא המציאות אצל המלך לא כך הייתה, סוגי התבלינים היו בודדים ומיני הדגן ירקות ובשר מועט ביותר. אלא טבחי המלך ידעו לערבבם בצורות שונות ולתת לבלוטות הטעם להתענג במאכל. כמות של מלח, חמוציות, מתיקות או חריפות הייתה מועט מאוד והמאכל בכל זאת היה תענוג של ממש. לא כמו בימינו ששופכים מלח או סוכר בכמויות על התבשילים. טעם זה של בית המלך לא פשוט הוא ונצרך לה לימוד להאריך אותו דיה. כי אחרי שהתרגלו לאוכל זול ומהיר יתכן שאדם יחשוב אותו לתפל שהרי אין לו זמן לתת לבלוטות פיו לטעום כלל. הוא לוגם היין בליטרים ולא מעריך הבקבוק של בין מאה בכלל. רק אחרי חינוך מחודש בסבלנות והארכה עצמית יתחיל להבין מה מגישים לפניו. וגם אז עם הוא ממהר ישכח הכל ויוכל אוכל זול ולא בריא.

ספר משלי פרק ו (לג) נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה:

Once upon a time in the magical kingdom of Flavortopia, there was a special dish called “Shadnra’tzem.” This dish was only prepared for the king’s grandest celebrations, making it the most sought-after and mysterious delicacy in the entire land.

Now, Shadnra’tzem was so delectable that the king’s servants, who were responsible for its creation, made a solemn promise. After the king passed away, they vowed never to make the dish again. Instead, they decided to pass down the memory of Shadnra’tzem to their children and grandchildren.

As the years passed, each servant from different regions had their own unique memory of the dish. Some thought it was sweet like honey, others believed it was tangy like lemons, a few insisted it had a spicy kick, and some were certain it was as salty as the sea. The problem was that nobody knew the exact measurements or ingredients, so everyone imagined the flavor differently.

One day, a wise chef discovered the long-lost recipe for Shadnra’tzem in the king’s ancient cookbook. Excitement filled the air! However, there was a catch - the recipe had vague measurements and unclear quantities for each ingredient. This caused a bit of a commotion in Flavortopia.

People in the sweet-loving regions were sure it was a sugary delight, those in sour-loving areas were convinced it was a tangy treat, those in spicy-loving places were adamant it had a fiery twist, and those in salty-loving lands were certain it was a salty sensation. Each group believed their interpretation was the correct taste of Shadnra’tzem.

But as the confusion grew, the wise chef reminded everyone of an important lesson: the magic of Shadnra’tzem was not just in a particular taste but in the joy of coming together and touching ones soul. It wasn’t the flavors of the different regions it was the love and excitement it brought to the kingdom together.

And so, the people of Flavortopia learned to appreciate the diversity of flavors and cherish the memories of Shadnra’tzem, making their kingdom a truly magical and flavorful place.

The extraordinary chefs of Flavortopia who created these magical feasts. These chefs, working in the king’s palace, faced challenges that were quite different from what we know today.

In the present day, we can easily enjoy a variety of foods from different places without much effort. But back in those ancient times, transferring foods from one place to another was almost impossible. The king’s chefs had to be creative and face the challenge of making delightful meals with limited ingredients.

The variety of spices was not as vast as what we are accustomed to now. Grains, vegetables, and meat were precious and scarce. However, the king’s chefs were like artists, turning simple ingredients into culinary masterpieces. They knew the magic of combining flavors to create a true pleasure for the royal table.

In those times, spices like salt, acidity, sweetness, and spiciness were used sparingly, yet the meals were incredibly tasty! Unlike today, where we sometimes pour salt or sugar generously on our food, the king’s chefs understood the perfect balance that made each dish unique.

As time went on, people became accustomed to fast and processed foods. They forgot the art of savoring high-quality and delicious meals. Some believed they didn’t have time to appreciate the excellence of good taste. They would gulp down liters of wine without appreciating the fine bottles that had aged for a hundred years.

The real challenge emerged as people became accustomed to quick, cheap, and unhealthy meals. But there was hope! Through renewed education with patience and perseverance, individuals could rediscover the joy of savoring delicious and nutritious food. The chefs of the king’s palace left behind a legacy, reminding us that good taste is worth the time and effort, and that true culinary magic lies in appreciating the unique flavors of every meal. And so, the tale of the king’s chefs and their culinary enchantment continues, inspiring us to savor the magic in our own meals.