להודות לאלוהים איננו דבר מובן מאליו. האדם חי את חייו מתמודד עם המציאות המוטל לפניו. גם היותנו עם אמא אדמה, האור הגדול או הקסמוס הצורך וחשיבות לומר תודה ולהתחבר לאלוהים איננו עקרוני או הכרחי.

לא כך אצל אבות עם ישראל , אצלם אנחנו רואים שוב ושוב החשיבות להודות לאלוהים.

כולנו הבנים של אלוהים ואלוהים מעניק לנו מחכמתו ומכוחו ובמקום להודות לנותן, אנחנו עסוקים עם עצמנו בעצמנו, ובכך בפועל מתנתקים מאלוהים ומגדלים את האגו האנושי.

![[PXL_20230217_042254948.jpg]]

דוגמא פשוטה לרעיון: השכים וקום בבוקר והבט לזריחה. מה ההבדל בין אחד שבזמן שמתפעל מיופייה, מודה לאלוהים על עולמו, ולאחר שרק מתפעל מיופייה. הראשון פורח ונשמתו מתרחבת והוא גם נהנה מיופייה. לעומת השני שרק נהנה ונשמתו מצטמקת.

קורא לא פעם שחסר לנו היכולת להודות. החיסרון רק בנו, כי את אלוהים יש מקום להלל גם בחושך וצלמות. ובמצבים אילו יש רק להתחזק באמונה ותקווה ותפילה, שייתן לנו הכוח וחשק להלל ולשבח אותו.