מפחיד להתקרב לאלוהים. האם לא היו שנגעו וקבלו כוויות? מי צריך את זה? האם זה שווה את המחיר? מדוע אני לא יכול פשוט לחיות את החיים שלי כמו בן אדם נורמלי?

לאן זה לוקח אותנו חיים נורמליים? האם איננו מיועד לכל למוות? האם זה שווה לחיות את החיים, אם זה לא בשביל להיות עם אלוהים?

ואיך הם אילו שבורחים מאלוהים? מי רוצה להיות עם האנשים במקוללים האלו?

האם אנחנו לא רוצים להיות חלק בחגיגה של גאולה? או שזה סתם עוד אירוע, אשר יבוא הזדמנויות אחרות ?

האם אנחנו לא רוצים, מה שראינו במו עינינו? האם לא, טוב וחסד של אלוהים, להיות לאחרים?

אלוהים, תראה מה כואב לי. ותיקח אותי אל העולם שלך.

שיש הבחירה של להיות נורמלי או להיות אלוהי. היש שאלה בכלל?

למה הנורמליות שלך לוקח אותך? לגהנום עלי אדמה?

העולם הנורמלי, הוא עולם רע, הוא עולם לאחר הנפילה, הוא העולם שתרם נאמר אלין “וירא אלוהים כי טוב מעוד”

חייבים, אבל ממש חייבים להיות מודעים כי לראות עם אלוהים לא נותן לנו העניים לא נראה. שאנחנו במצב מקולקלת. ושהגאולה והתיקון רק בדרך לפניינו.

הרוצה לחיות החיים הנורמלים, דוחק רגלי השכינה ובועט בגאולת האדם, ישראל והעולם.

אני רוצה החיים הלא נורמלים של אלוהים.