סיימתי לשוחח עם בני הגדול ואת התחושתי לא היתה פשוטה. הנער לקח מאמו מהתכונות הגרועות. החיים ללא ביקורת. הוא מספר לי איך הוא עסוק בשעות הפנאי שלו עם הכתיבה. הרב צבי יהודה קוק אמר כי הם צריכים להתאמן בכתיבה. ובכן אמרתי, האם אתה נותן כתיבתך לאחר לביקורת? כדי לבדוק, דקדוק, צורה של תוכן, כתיבה? והתשובה שלילית. הוא אומר לי שהוא פשוט קורא אותם שוב ולראות אם זה נעים עבור עצמו, זה הכול.

לחיות בלי ביקורת היא דבר נורא. אני שנים ניסיונותיי לחנך אותו לפחות לביקורת עצמית אמיתת, וזה לא כל כך עבוד.

מה אתה מתכנן לעשות בחופשה? אני שואל אותו. הרבה דברים שהוא עונה. אולי תעשה רשימה של ה"הרבה דברים" שלך ואיך אתה מצפה סדר יום. תעשה את זה לעצמך ותראה איך התוכניות שלך, ואיפה שאתה איתם.

ונו, מה אתם חשבים? אין סיכוי. נופש מסתיים ותכוניותיו ...

אפלטון אמר "חיים בלי ביקורת היא לא שווה לחיות." עם הביטוי חז"ל היא "עשה לך הרב" אני לא ראיתי איך זה מופיע בתנ"ך, אבל אני בטוח שזה שם.