התרופה, "נדיבי לב"
פוסט של גִלַלְיָה טיאר מ 13.07.2020 בפייסבוק
התרופה שהעם זקוק לה היום היא אנשים “נדיבי לב”, דרכם יעביר אלוהים את גאולתו:
“וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם.” (ישעיה לב ח)
מכת הקורונה, כפי שכתב אבי מזרחי בפוסט פייסבוק ב-28.06.2020, “היא לא הבעיה היא התוצאה של המעשים שלנו ושל מנהיגנו”.
אלוהים לא אפשר את התרחשותה כדי לסבך את חיינו היומיומיים, הוא אפשר אותה כדי שנחפש להירפא מבעיה עמוקה יותר.
העם ומנהיגיו אינם כפי שאלוהים רוצה שיהיו, לכן: “כֹּה-אָמַר יְהוָה לָעָם הַזֶּה:
כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ וַיהוָה לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם.” (ירמיה יד י)
אנו עומדים כיום באותו מצב רוחני מצער כמו בימי ירמיה. מצער עד כדי כך שאסר אלוהים על ירמיה להתפלל “בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה” (ירמיה יד יא). אבל ההבדל העיקרי היום הוא שהזמנים השתנו ושאלוהים רוצה את תפילותינו.
שוב, לא כולם יבינו את הדברים האלה ויחפשו לעשות את מה שאלוהים רוצה. אבל קיימים מספר “נדיבי לב”, בישראל ובגויים, הנקראים להיות פירות ראשונים של הגאולה או חלוצים רוחניים (ראה הפוסט בפייסבוק של בית-אל [לואיזה] מ-12.07.2020) להם אלוהים מחכה ושטרם נענו לו.
להם אני קורא ועבורם אני מתפלל: אלוהים מחכה לכם, העם מחכה לכם, העולם מחכה לכם.
קומו!
הפוסט של אבי מזרחי בפוסט פייסבוק ב-28.06.2020
בהמשך פוסט שפרסמתי ב17/3 בתחילת המגפה.
כותרת מהיום: הצוות המייעץ למל”ל לנתניהו: ישראל איבדה שליטה על הנגיף, יש להטיל מגבלות חדשות.
הקורונה היא לא הבעיה היא התוצאה של המעשים שלנו ושל מנהיגנו, וכל ניסיון לטפל בתוצאה מבלי להבין ולטפל בבעיה נועד לכישלון.
הבעיה שעם ישראל ומנהיגיו הדתיים והחילוניים לא הולכים בדרך הנכונה, עם ישראל אמור להיות עם סגולה ואור לגויים וכל עוד לא ישובו אנשים ויתפללו על מנת לדעת את הדרך הנכונה לא יהיה שינוי במצב.
לכן כל אחד שרוצה להיות שותף ולהילחם במגפה אמור להתפלל ולבקש לדעת מהי הדרך הנכונה.
הקורונה, לעשות הישר בעיני אלוהים.
כולם צריכים לדעת מה יקרה על מנת שיוכלו להתכונן,
כל המאמצים שעושה ראש הממשלה והמדינה במטרה לשלוט בהתפשטות מגפת הקורונה לא יועילו.
יהיו מכות כואבות לאנשים בפן הבריאותי וגם הכלכלי.
שלשום ראש הממשלה אמר שהוא יתייעץ עם הדתיים לגבי המצב.
נציגי המפלגות הדתיות, לא פועלות בדרך שאלוהים ביקש וכמובן גם לא בסמכותו, גם המאמצים שלהם לא יועילו.
קראתי על מקובלים שרוצים באמצעות תפילה או ברעיונות כאלו ואחרים לעצור את המגיפה, גם הם לא פועלים בשם אלוהים וגם התפילות והמעשים שלהם לא יועילו.
יש דרך נכונה והיא לעשות הישר בעיני אלוהים
ויש דרך לא נכונה והיא לעשות הרע בעיני אלוהים.
התפילות והקריאה לישועה ועזרה של אלוהים יעזרו כל עוד המתפלל / המבקש עושה הישר בעיני אלוהים ולא חוטא לאלוהים.
חטא הוא מצב שאדם עושה מעשׂה שאינו ישר בעיני האלוהים, כלומר המעשה הוא לא נכון ולא מה שאלוהים מבקש.
כל אדם שרוצה לדעת ולעשות את הנכון והישר בעיני אלוהים יכול להתפלל לאלוהים על מנת לדעת את רצונו, וכמו כן יכול לקרוא בתנ”ך על מנת כל לבדוק ולברר האם מעשיו ודרכיו הם בהתאם למה שאלוהים אמר או שהוא עושה דברים ומעשים בהתאם לדברים אל אחרים.
כל אחד אחראי על מצבו, האחריות היא אישית של כל אדם ואדם, אף אחד לא יכול להסתמך על אף אחד אחר, לא על רבנים והלכותיהם ופירושיהם, לא על “צדיקים” ואחרים. ואף אחד לא יכול להסיר את האחריות מעצמו בזה שיאמר, אמרו לי, כך למדתי, זה מקובל או זו מסורת או ככה אבא שלי לימד אותי ….
לכל אלו שאומרים בעזרת השם.
זה נכון כל עוד האדם מפסיק לעשות הרע בעיני אלוהים
ומתחיל לעשות הישר בעיני אלוהים!
גם היום אלוהים פונה לכל אחד מאיתנו ומציע לנו להשתתף בתכניות שלו. מי רוצה ומוכן?
גיוס חלוצים רוחניים פורסם ב- 28/03/2015
הגעגועים לארץ ישראל בניצני הציונות הפיזית דחפו את החלוצים הראשונים למימוש חזון העצמות היבשות שביחזקאל והנה שלב זה הצליח ועבר למרות כל מכשולי האויבים ואנחנו בפתח השלב השני של ביאת הרוח:
היום, הגעגועים לאלוהי ישראל דוחפים את החלוצים הרוחניים להמשיך את תכניתו של אלוהים לשיקום הרוחני שלנו: אמנם יש לנו גוף חזק בתור מדינה ושרירים מיומנים בהישרדות מול האויבים, אך אנחנו מצפים ומייחלים לרוח אלוהים שתחיה אותנו ותחזיר אותנו לתפקידנו הראשוני בתור כוהנים לאלוהים ואור לגויים.
הציונות הפיזית בנתה ושיקמה באצבעות הידיים ובזיעת אפיים. את החלוציות הרוחנית מקדמת רוחו של אלוהים עצמו: הוא רוצה לתת לנו לב חדש ורוח חדשה ועיניים רוחניות כדי לזהות את החזון, ואוזניים רוחניות כדי לשמוע את קריאתו: אנחנו בפתח מהלך היסטורי שבו אלוהים מושיט יד וקורא לחלוצים רוחניים להצטרף!
חלוץ רוחני, כמו החלוץ הפיזי, מוכן לסלול את הדרך לשאר העם כדי להכיר את אלוהים באופן אישי, התכנית של אלוהים חשובה לו יותר מחייו האישיים ובשבילה הוא מוכן לעזוב הכל כדי לשרת היום בדיוק כמו אז.
כפי שכתב אז נפתלי הרץ אימבר את “תקוותנו” [מבוסס על יחזקאל לז’] החלוצים הרוחניים מתפללים בתקווה לרוח שתבוא:
יחזקאל לז’:ט’:
ויאמר אלי: הינבא בן אדם וקראת לרוח: רוח אלוהים בואי מארבע רוחות ופחי בהרוגים האלה ויחיו”
השאלה היא: מי רוצה ומוכן להתגייס היום?