אינני בטוח מה מתרחש אלי, אבל דבר אחד אני בטוח, אינני מתרגש כתומל שלשום.

אינני מתרגש על תל-אביב ולא על כל הדברים שכתוב שעליהם יש לאדם להתרגש.

תן לי סרט טוב, ואני בוכה.

אני יודע שהראיה שלנו מוגבלת, לעומת הראיה האלוהי.

הראיה שלנו תקוע הייטב בתאבות, עייפות, קינאה, קוצר ראיה, עיוורון צבעים, בקיצור מוגבלת.

לעומת זאת הראית אלוהים מלא אהבה, חמלה, סבלנות, אין סופיות, בקיצור בלי כל המוגבלויות האנושיות.

בכלל זה אני שואל אותו איך הוא רואה דברים. ואכן גם הפעם קיבלתי תשובה ענייני שגם אני הבנתי.

אלוהים מתרגש שרואה בני אדם ש..

וַֽ֭יִּזְכְּרוּ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים צוּרָ֑ם וְאֵ֥ל עֶ֝לְיוֹן גֹּאֲלָֽם׃ (תהלים עח, לה)

וזה באמת מתרגש.

מסוג הנסים הנפלאים ביותר. בני אדם זוכרים את אלוהים ויודעים (ולא סתם יודעים, בטוחים) שהגאולה רק דרכו.