עִבְד֣וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה: (תהילים ק,ב)

כמו שהתנ”ך שייכת לעם ישראל, עם ישראל שייכת לתנ”ך. כל עם ישראל בין עם דעות ימניות או שמאליות, בין עם דעות דתיות או חילוניות. לכולם יש התנ”ך.

יש שלוקחים השייכת איתו וחותכים אותה לחתיכות קטנות. חתך היסטורי, ציווי, מסיטי, פוקלורי, אינטלקטואלי, רגשי, חפץ הנשבעים עליו וכו’. התנ”ך יש בה את כל נ”ל והמון עוד, אבל כמכלול ולא כפרוסות העומדים ליבוש. תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל׃ (דברים כח מז)

ושמחה ובטוב לב, הלא זה הרגש מחקרים רבים מראים הקשר בין מוזיקה לרגש ומצב רוח ואף לזיכרון ולהבנה. אבל מוזיקה ממקור הרוח אלהים הוא הרבה מעבר לזה, כי מתוך השירה והמוזיקה באה הנבואה, שהיא הקשר האולטימטיבי לאלוהים. וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽים׃ ווְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר: (שמואל א, י ד-ה)

התנ”ך כולו שירה וניגון, ותנ”ך מלא נבואה, מאז חתימת התנ”ך גם נעלמה שירתוניגונו של התנ”ך… עד היום. עם התגלות מוזיקה המקראי האותנטי והמקורי מגיע הרגש של רוח יהוה ואיתו הקשר והנבואה. מטרתי להוציא לאור גישה נוחה לכל מי שרוצה קשר לאלוהים ולרוחו ולשירה של כל התנ”ך. שירת התנ”ך היא קדום ונוצר יד ביד עם הטקסט התנכי על ידי מחברי התנ”ך עצמם. ולפי זה כל מי שיחפש בניגוני התפוצות השונות, לא ימצא אותם שם. לתנ”ך אין יוצאי גלות אשכנז או ספרד או תימן או כל גלות אחרת (חוץ מגלות מצרים הראשונה ביצירת העם ומגלות בבל/פרס השניה)