כתבתי בעבר בענייני מתנות אבל יש מה לחדד ולהעמיק.

אלוהים נותן לנו באהבתו מתנות. כשהמתנה העיקרית הוא הבחירה החופשית.

כאלוהים שנותן לנו מתנות הוא יודע שאנחנו יכולים להשתמש בהם בצורה הנכונה וגם בצורתה הלא נכונה.

הוא מאמין בנו (כאבא שמאמין שבנו יצליח) שנבחר בצורה הנכונה. לעומת זאת השטן מעוניין שנבחר בצורה הלא נכונה.

בקבלת מתנה, המקבל יכול ליפול בעיסוקו במתנה. ולשכוח ממי הוא קיבל אותה ומהי מטרת קבלתה.

המתנה הגדולה ביותר שאלוהים נותן לנו הוא הכירותו. מתנה יקרה זו מחייה האדם מתרדמתו ופותחת את עיניו (כדוגמת משל המערה של אפלטון).

השטן כשרואה מתנה שכזו נמסרת לאדם, מבין שאם הוא לא יעמוד על רגליו האחוריות וידאג לטפל בנידון, ימיו יהיו ספורים. אז מה הוא עושה? הוא נותן לאדם תחושה שזו מתנה עבורו, אישית, פרטית.

כמו כל מתנה, המקבל יכול ליפול בעיסוקו במתנה. ולשכוח ממי הוא קיבל אותו ולמטרת קבלתו.

ובכן פה, רצונו של השטן יגרום לכך שהוא יתעסק בחיי יום יומו ובמקרה ה”טוב” ישכח המתנה, ובמקרה ה”רע” יתגאה בה.

רצונו של אלוהים יהיה שתטופח בו (הכירותו) ויזכור שעבורו זה כל החיים שווים.

ההולך בהדרך הלא נכונה יגרום שהמתנה (הכירותו של הבורא) במקרה ה”טוב” תשמר כגחלת ובמקרה ה”רע” תשכח כאילו לא היתה בכלל.

שומר המתנה ומטפח אותה בהתמדה שבוע-שבוע יום-יום שעה-שעה נשימה-נשימה זוכה לראותה פורחת וגדלה והופכת להחלפתו למלאך אלוהים עלי אדמה.