היהודים אשימים בהפרעות בכפרים הערבים שאחד יורה שזולתו.

היהודים אשימים בהשתוללות הבניה הלא חוקי, בפרט במגזר הערבי.

היהודים אשימים במצב הפחד של תושבי הנגב עם התנהגות הבדואים שם.

היהודים אשימים בטרור הטיקטוק.

היהודים אשימים בטילים מעזה.

היהודים אשימים מאיומים מחזבלהה.

בכולם היהודים אשימים.

כי אם לא היינו עם ריבוני על ארצו, היינו יכולים להאשים, הקוזקים או הנאצים או כל גויי העולם.

אבל להיות ריבוני זה לקחת אחריאות ואם כושלים, האשימים זה אנחנו.

אז לפני שמדברים על ריבונות במקומות שתרם הוחל ריבונות חוקי, דואגים להצלחה באיפה שהאחריות הבלעדית לשלומינו כבר מצוי אצלינו.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. (דברים טז,יז)

והנקודה עומדת לפני המשטרה ומערכת המשפט הוא צדק,

לא מדינת חוק

ולא מדינת משטרה

אלא צדק.

מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא כד כב)

כי שעובדים בצדק לכולם, הכל נראה אחרת. צדק אחיד משפט אחד לכולם בכל מקום.

כי האחראיות זה שלנו, אחרת…

אבל אחריאות חייבים להיות איך ורק ברוח אלוהים כי גם האנשי שם ונשאי העדה וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. (במדבר טז ב) שלא הלכו ברוח סופם לרע.