כיצד נוכחות אלוהים משפיעה על חיי,

ואילו שינויים היא מביאה למצבי הנוכחי?

האם עליי לבחון את הפעולות שלי ואת המניעים מאחוריהן, או שחשוב יותר ללכת עם הזרם? (שהרי עדיף לזרום)

האם המעשים שלי מונעים ממניעים אגואיסטים, או שיש בהם כוונות טהורות?

כשאלוהים נכנס לחיי, זה דומה לשמש העולה המפזרת ערפל, וחושפת את הטבע האמיתי של כוונותיי. מניעים אנוכיים, כמו גם של אחרים, הופכים ברורים לעין. אני כבר לא יכול לקבל באופן פסיבי שטויות כמצוות, צדקה כמעשי חסד בלבד, או אהבה כאמיתית.

בדיוק כפי שהאגו של אחרים ניכר, האגו שלי בולט וברור , מה שהופך את זה למאתגר לחיות יחד עם עצמי ועם אחרים. ההבנה העיקרית היא שכל צורות האגו, אפילו “הנחמדות”, הן שליליות מטבען. רק התגלותו של אלוהים בעולם, למרות הניסיונות והשיפוט, היא טובה באמת.

original:

אלוהים נמצא בחיינו?

באיזה צורה ישתנו חיינו כשאלוהים יהיה נוכח בהם?

האם עלי לתת תשומת לב לסיבות שאני או אחרים עושים דברים? (שהרי עדיף לזרום)

האם מעשינו הן מתוך סיבות אגואיסטיות או שמא עם כוונות טהורות?

כשאלוהים נכנס לחיינו, זה כשמש זורחת שמפזרת כל הערפילים, ובצורה בהירה בולטות הכוונות האגואיסטיות שלנו ושל זולתנו.

אז כבר אי אפשר לשבת בשקט ולקבל כל שטות כמצווה, כל הבל כמעשה צדקה, כל אהבה כאמיתית.

כשם שיבלוט אגו זולתנו, כך גם שלנו. החיים עם עצמנו הופכים להיות בלתי נסבלים. ולחיות עם זולתינו על אחת כמה וכמה.

מצוף ההצלה בא בצורת ההבנה, שהאגו על כל אופניו (גם היפים) הוא רע. רק התגלות אלוהים בעולם (גם בדין ומשפט) הוא טוב.