שניים נכנסים לבריכה חמה, אחד אומר "איי" עם אתנחתא של הנאה ועונג. חבירו אומר "אוי" וקופץ מהר החוצה מהכוויה שקיבל.

שניהם נכנסו לאותו בריכה. הטמפרטורה של המים ושל גופם זהים. ובכל זאת התגובה היא הפוכה.

כולנו חווים קשים מסוג זה או אחר בחיינו. אין דבר כזה כמו "חיי הכל דבש", אלא למשקרים לעצמם.

מתוך חוויות הקשים, ישנם אשר לוקחים את הקושי להתקדם ולהמשיך הלאה, ללמוד, ולהתנקות ולטהר. עבורם הקושי הוא אתגר, היא "איי" (גם זה באמת קשה לפעמים, וכי "אוי" יופיע, אבל רק להצצה קצרה, כי הוא חוזר אל המטרה שלו וההנאה) תוצאה של הקושי מוליד הודיה, תהילה שמחה ואושר.

לעומת זאת, יש הרואים הקושי, קושי נטו. שהרי אני רוצה ליהנות מהחיים. אני רוצה רק החיים הטובים והרבה. הקושי הוא רק "אוי" והוא מולידה עצבנות, חוסר סבלנות, כעס, ושום דבר טוב.

וזה חבל. כי באנו לעולם הזה לא בשביל ה"אוי" אלא עבור "איי" להיות בגן עדן השמימי בעול הזה. להתנקות ולטהר מהאגו המכביד אלינו ומונע מאתנו להתקרב לאלוהים.