אדם הלוקח זהות של הנרדף, נהנה כל פעם שמשהו אחר עושה שאפשר להצביע עליו כרודף. בין באמרה, או מעשה, או אפילו אי אמירה, או אי מעשה.

הוא מצרף מסביבו אנשים החשים נרדפים, כל אחד מהזווית אישית משלו. והקבוצה ההטרוגני נעשה כיחידה אחת נגד “ההם”.

ו”ההם” הם הרודפים. התוקפים. המאשימים. וההם מעוד בטוחים בעצמם, בטוחים שרק יאשימו ויכו מספיק, הכל יהיה ברור.

והצחק עליהם, שהרי כמה שיותר יאשימו, כמה שירדפו יותר, כמה שיוכיחו יותר. רק מחזק קבוצת הנרדפים.

אחדות מחייב עוונה, אי שפיטה, וקבלת הזולת.

זהותו של עם ישראל, הוא אלוהיו ורק אלוהיו ולא שם דבר אחר. כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא׃ (דברים ד, כד)

וטעות היא להשתמש בקלף הנרדף, כי עם אמיתי יש לו קיום גם ללא הרדיפה.

וטעות היא להשתמש בקלף הצדק, כי עם אלוהים יש לה קיום והדין והצדק אלוהים יעשה.

וטעות היא להשתמש בקלף התורה, כי עם הספר יודע שהספר של אלוהים ואנחנו עמו.

וטעות היא להשתמש בקלף זכויות, כי אלוהים נתן לנו הזכות לבחור בחיים, חיים עם אלוהים, וכל היתר מות.

לא ימין ולא שמאל, לא דת ולא חול, רק אלוהים יכול

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָה: (בראשית מט, יח)